תמיד כשאני מתחיל סדנאות אסטרטגיה אני משתמש בשקף אחד מסוים שעבורי אומר המון ותמיד מסקרן אותי לדעת מה חושבים אנשים כשאני שואל אותם את השאלה מה הם רואים.
לפני שאתם ממשיכים לקרוא את הפוסט הזה, תסתכלו על התמונה למעלה, תנסו רגע לעצור, ולענות על השאלה באופן הכי אותנטי מה אתם רואים בשקף. התשובה שלכם, מספרת המון על איך אתם רואים צמיחה.
התפתחות רעיון: כשמדברים עם רעיון?
זה שרבוט שצייר אותו ארכיטקט מפורסם, הוא ניסה להעביר מה יקרה כשאתה מתחיל מחשבה מסוימת עם רעיון, ולאן הרעיון הזה מתפתח (משמאל לימין) כשאתה מנהל איתו דיאלוג.
בעבודה שלנו ב modelZ Business Design אני חושב שהקשקוש והקו מספרים שני סיפורים של וודאות ואי וודאות. כל מנהל, כל יזם, כל חברה חיים אותם מבלי לשים לב, לפעמים.
הקו: איך חברות מבוססות עובדות
הסיפור של כל חברה, שכבר פיתחה את המודל העסקי שלה והפכה להיות מבוססת. המנהלים ממוקדים בלייצר ביצועים טובים יותר משנה לשנה ולהגן ולבצר את המודל העסקי.
הקשקוש: סיפור של צמיחה ואי ודאות
מהצד השני הקשקוש - סיפור שלם של אי ודאות שכל סטארט אפ שמתחיל אותו חייב לרוץ בו, מה שדורש סט אחר לגמרי של מיומנויות ומיינדסט. המטרה בסוף היא להפוך את הקשקוש לקו (לפצח צמיחה). המנהלים כאן יזמיים יותר ובתפיסה שלהם – הם בעמדת התקפה על אחרים. מיינדסט הפוך.
כשמסתכלים רגע מהצד על צמיחה בחברות – אפשר להבין למה כל חברה חייבת שיהיה לה אזור שנקרא לו "הקשקוש", שבו המנהיגים מאפשרים לעצמם להסתכל רגע מלמעלה ולהתקשקש איך אפשר קצת לשפר את הביצועים הנוכחיים.
הקריצה הקטנה: למה לאמן את שריר ה"קשקוש"
כשאתה חברה מבוססת, זה אומר שהיית פעם סטארט אפ וחיית בקישקוש. השאלה אם השרירים שלך זוכרים את זה, ויש לך מספיק יזמים וחדשנים חדים כדי לבנות את מנועי הצמיחה. חברות שלא מאמנות את השרירים האלה, מגלות שהשוק או המציאות ממגנטות אותן לעבר הקשקוש שמאלה בלי שהן מוכנות...
אם אתה נכנס לקשקוש עם "ראש של קו" - הסיכוי שלך להיכנס לסטטיסטיקה של כישלונות מפוארים שעלו מאוד יקר הוא גדול. זה אומר שאתה מעדיף נחרצות על חדות.
אז איפה את.ה אוהבים להיות? בקשקוש או בקו?
צמיחה מוצלחות!