זה יכול להישמע מוזר, אבל פרויקט חדשנות מוצלח, מתחיל גם במוכנות להרוג את הרעיון המקורי



גם אנחנו כבר ניסינו... יש לנו אנשי חדשנות... אנחנו ממש מנהלים חדשנות, אלו משפטים שאני שומע בפגישות סגורות שלי עם מנהלים בכירים. "ואתם מרוצים מהתוצאות?" אני שואל.

פה בדרך כלל, מתחילה תזוזת אי נוחות בכיסא – המנהלים הבכירים לא באמת שותפים מחויבים לתהליך החדשנות, ומעבר ליוזמות שנבדקות, נחקרות, מפותחות – קשה להצביע על הישג עסקי, אפילו כזה שהצליח לכסות את העלויות שלו עד כה.

מה הסיפור? האם הרעיונות שלנו לא טובים? האם אין לנו מה להציע מעבר למה שאנחנו מציעים כיום?

במקרה הזה, כל התשובות לא נכונות.

הבדל משמעותי בין חברות שמצליחות לייצר מנועי חדשנות באופן קבוע, לבין התופעה שקוראים לה "תיאטרון החדשנות" - מתחילה בהגדרת יעדי החדשנות, וממשיכה בגישה של חדשנות מבצעית מנוהלת – ניהול של פורטפוליו רעיונות מסוגים שונים ובאופן שיטתי - לתקף או להרוג את הרעיון הנפלא שלנו כמה שיותר מהר. להרוג? כן!


"למה להיות שלילי?"

כי מי שלא מוכן להרוג את הרעיון המקורי שלו, מוצא את הסיבה להמשיך ולהחזיק בפרויקט החדשנות שלו גם 10 שנים ויותר.

אני רוצה לתת טיפ קטן – מהן שלוש ההזדמנויות, שבהן נכון וצריך להרוג רעיון, ולמה זה נתפס כקושי עצום.


1. הזדמנות ראשונה: בדיקה מהירה של ההנחות הקריטיות מצביעה על חוסר התכנות, שוק לא אטרקטיבי מספיק, או בעיה שלא מספיק כואבת – למה להמשיך "להחזיק" אותו בחיים?

כישלון, הוא חלק מההצלחה, וכדי שנוכל להגיע לשם, ניפוי מהיר הוא אבן קריטית ראשונה. הקושי – "רגע, עכשיו נשאר בלי רעיון - ומה נעשה?" התשובה- הרעיון לא חשוב, האנשים והנכסים כן!


2. הזדמנות שניה: צלחנו את המבחן הראשון, והתקדמנו. אחרי שהשקענו זמן במחקר ובניית אבטיפוס, בנינו, סיפרנו והפלגנו בתיאורים – כבר קשה לסגת אחורה. גם אם הביקורות שקיבלנו מעט צוננות, אנחנו מייפים את הסיפור, ממשיכים להחזיק במיזם כל עוד ניתן. בדרך מתעלמים מתמרורי האזהרה, מכל העובדות וממשיכים קדימה בכל הכח. הקושי – "כבר השקענו הרבה והתחייבנו לאחרים..."

התשובה – חוץ מהרעיון המקורי צברנו נכסים של למידה על שוק, צרכים, יכולות פיתוח או שותפויות חדשות – מבט חדש עליהם יכול לייצר הזדמנויות הרבה יותר גדולות


3. הזדמנות שלישית: השקענו, כמה השקענו כבר... בקונספט מתקדם, במוצר גירסה ראשונית, בפיתוח ובבדיקות. אנחנו כבר או טו טו קרובים ממש להשיק מוצר. נכון, זה לא באמת מוכן, נדרשת עוד השקעה ניכרת בכסף ומשאבים, ונכון שהפילוטים לא הראו שאנחנו מביאים פתרון שמביא את התוצאה שקיווינו לה – אבל ההשקה: גזירת הסרט, ההכרזה, מחיאות הכפיים והפרגון בעיקר מאנשים בחברה שאוהבים אותנו דוחפים קדימה – להשיק, להשיק להשיק.

הקושי – התמכרות לרעיון שהשקה פותרת הכל – מה שלא עבד בקטן יעבוד בגדול... התשובה- "הפוך, גוטה, הפוך" – שימוש בפיילוט כנקודת החלטה על ערך וכדאיות במקום עוד אבן דרך "שחייבים" כדי להוכיח שאנחנו צודקים היא הזדמנות להרוג את הרעיון ולהציל את הנכסים שצברנו – ידע, שותפויות, וכשרונות אנושיים


רוצה ללמוד עוד על תיקוף רעיונות / מודלים עסקיים וחתירה לפיבוט – עקוב אחרינו

3 צפיות0 תגובות